kriahofshit@gmail.com

בין המפקד לשוק העבודה בישראל חלק ב’

שוק העבודה הישראלי, בצורתו הנוכחית, נולד אי שם בשנות התשעים, ומאז הוא התפלג לשני שווקים, ואפילו לשני עולמות מקבילים, שביניהם קשר רופף למדי. מצד אחד השוק של השירותים הפיננסים והעסקיים, של טכנולוגיה עילית ושל חברות הזנק. מצד השני השוק של עובדי הקבלן, של עובדים במסחר, שירותים בעלי טכנולוגיה נמוכה, שארית התעשייה המסורתית, מורים ועובדים בסקטור הציבורי. נקודות מגע בין שני הקטבים האלה כמעט ולא קיימות. עובדים בשני הקטבים  לא חולקים את המרחב הפיזי, וספק רב אם הרשתות החברתיות בהן הם פעילים, וירטואליות ואנושיות, משיקות אחת לשנייה.

אך מעבר לתיאור כללי זה, יש לא מעט שאלות פתוחות לגבי המציאות בה חיים העובדים בישראל. מפקד האוכלוסין עליו הודיעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אמנם יתקיים רק בשנת 2020, אבל הוא זה אשר אמור לספק תשובות ללא מעט שאלות לגבי המבנה והאופי של שוק העבודה המקומי, לאחר שלשה עשורים של תהפוכות.  למעשה, בלי ניתוח הולם של שוק העבודה לא ניתן להבין את החברה הישראלית ואת תהליך עיצוב היחסים המעמדיים בתוכה.

אברהם זלוצ’בר, סוציולוג מארקסיסט. כתב ב סוף שנות ה-60  את התזה שלו לתואר דוקטור, ובה טענה שאז נשמעה מקורית ומהפכנית: היסוד החברתי של מפלגת מפא”י, מפלגת עבודה, מורכב מאנשים אשר הפכו לשכבת המנהלים המבוססת במדינת ישראל, אך  הגדירו  וראו את עצמם, כחלק מ”תנועת הפועלים” או מ”מעמד הפועלים”.

‎בטענה זו הייתה מקופלת תחזית לגבי עתידה של “תנועת העבודה” בישראל, והיא אכן התממשה במשך השנים. בסופו של דבר, התודעה אשר עוצבה באמצעות הרשתות החברתיות בהן היו פעילים צאצאיהם של אותם אנשים, כמו גם סגנון חייהם, דפוסי ההצבעה ומערכת האמונות של אותה שכבה חברתית התיישרו עם ההוויה התעסוקתית, ועם מיקומה של אותה שכבה חברתית במבנה הכלכלי.

‎המצב השורר היום בישראל מזכיר במידה רבה את המציאות של התזה של אותו סוציולוג, אולם במהופך. חלק גדול מהבנים, ובעיקר הנכדים, של אותה שכבת מנהלים מוצא את עצמה מתמודד עם מוביליות מוגבלת מאד כלפי מעלה, וגם אם הם מגדירים את עצמם “מעמד בינוני” הם משתייכים למעמד עובדים חדש, מתמודדים עם הכנסה בינונית או נמוכה, מול שירותים חברתיים מצטמקים ועם סיכויים פחותים בשוק העבודה.

התפתחות זו היא חלק ממגמה שמוכרת במדינות המפותחות כ”קיטוב” של שוק העבודה.  התהליך כרוך בהיעלמות של מקצועות שהיו נחשבות בעבר כסימן היכר של מעמד הביניים, לרוב משרות בענפים בעלי שכר בינוני/גבוה, אשר דרשו הפעלה של מיומנויות והכשרה מתאימות . במקביל לתהליך זה, צומחות המשרות בשתי השכבות של התפלגות השכר והסטטוס: בתחתית של שוק העבודה ובחלק העליון שלה.

תהליך הקיטוב מקושר בדרך כלל לשינויים טכנולוגים מואצים, אשר הופכים חלק גדול מהמשרות בתחום הביניים של הסולם המקצועי למיותרים, או שהופכים את תהליך העבודה במקצועות אלה לפשוטים ולא מצריכים הכשרה מיוחדת. אלא שההסבר הטכנולוגי  לא מצליח להתמודד עם עובדה בסיסית אחת: יש שונות לא מעטה בין משקים מתועשים במידת הקיטוב בשוק, בעוד שבמדינות כמו אנגליה וארה”ב הקיטוב היה גדול, הרי שבמדינות סקנדינביה, למשל, הוא היה הרבה פחות מורגש. ההבדל בין סוגים של משקים אלה נעוץ, בין היתר, באופי המוסדי של השוק, בעוצמתם של אירגוני עובדים, ובמדינות הממשלה. על כן צריך להסתכל לא רק על הטכנולוגיה, אלא גם המוסדות הפוליטיים וחברתיים בכל משק ומשק.

במאמרן של אלינה רוזנפלד-קינר וטלי קריסטל “שינויים במבנה התעסוקה בישראל: משדרוג לקיטוב”, אשר פורסם בכתב העת “סוציולוגיה ישראלית ב-2017, טוענות שתי החוקרות כי שילובה של ישראל בתהליך הגלובליזציה היה מלווה בניסיון מכוון של “ליברליזציה” של שוק העבודה, כלומר מתקפה מצד מעסיקים וממשלה על עבודה מאורגנת. מדיניות זו הצליחה לצמצם מאד את העבודה המאורגנת בישראל, ותרמה להחלשת העובדים מול המעסיקים.

המקור: אלינה רוזנפלד-קינר וטלי קריסטל, “שינויים במבנה התעסוקה בישראל: משדרוג לקיטוב”

שתי החוקרות בדקו מה קרה להתפלגות המקצועות מאז אמצע שנות התשעים ועד 2008, כאשר נערך מפקד האוכלוסין האחרון, ומצאו ביסוס לטענת הקיטוב. אמנם מספר המשרות בחלק התחתון של ההתפלגות רשם ירידה זעירה, אך הדבר מוסבר בכניסתם של עובדים זרים רבים לתחומים אלה, והם לא הובאו בחשבון בסטטיסטיקה. כדאי לציין כי למרות כניסתם של עובדים לאלה לשוק העבודה בתחתית הסולם, אלא אשר אכלסו אותו קודם לכן לא נעו למעלה, כפי שרומזת העובדה שמספר המשרות באמצע ההתפלגות לא השתנה. לעומת זאת, החלק העליון של השוק רשם התרחבות במספר המשרות, כלומר, הגלובליזציה, פתחה  אפשרויות חדשות, וטובות יותר, בפני  אלה אשר כבר היו “למעלה”. כל מי פעל בשווקים לשירותים עסקיים, טכנולוגיה עילית ושירותי טכנולוגיה שגשגו, והיתר נאלצו לדרוך במקום, במקרה הטוב.

כאמור, המסקנות האלה התבססו על הנתונים של מפקד האוכלוסין של 2008, ומאז ועד לפרסום נתונים המפקד הבא יחלפו יותר מ-15 שנה. אין זה אומר שלא ניתן להסיק כמה מסקנות על שוק העבודה העכשווי בישראל, אבל תמונה מלאה ומדויקת יותר ניתן יהיה לקבל רק לאחר פרסום התוצאות של המפקד, במיוחד בכל מה שקשור להתפלגות ההכנסות והמקצועות בחברה הישראלית. ממה שידוע היום ברור שמה החל באמצע שנות התשעים רק הלך והחריף בשנים האחרונות.

השאר תגובה