kriahofshit@gmail.com

הצמיחה גבוהה, אבל אולי היא חמוצה.

על פי  האומדן המעודכן של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה התוצר המקומי הגולמי עלה ב-4.2% בחישוב שנתי במחצית הראשונה של השנה, בהשוואה למחצית השנייה של 2017. הלשכה ציינה כי העלייה בתוצר במחצית הראשונה של השנה, משקפת עליות בהוצאה לצריכה פרטית, בהוצאה לצריכה ציבורית, בהשקעה בנכסים קבועים וביצוא של סחורות ושירותים.  המאפיין הבולט של נתוני החשבונאות הלאומית הוא העלייה החדה בביקושים במשק, כאשר ההוצאה הפרטית עלתה בשיעור שנתי של 4.6%, הצריכה ציבורית גדלה ב-6.9% וההשקעה בנכסים קבועים בענפי המשק (כלומר השקעה במפעלים, ציוד ומכונות) ב-10.7%. לעומת זאת היצוא, אשר עד לפני כמה שנים הוביל את הצמיחה במשק, גדל רב-4.7% ואילו הבניה למגורים ירדה ב-12.4%.

לכאורה הנתונים האלה אמורים לעורר קנאה אצל לא מעט שרי אוצר של מדינות מתועשות, ועל כך עוד יישמע מפיהם של שרים וחברי כנסת מהקואליציה בחודשים הקרובים. כל מי שלא יראה בכך הישג אדיר של הממשלה יהיה בגדר “חמוץ”. למען האמת, צמיחה גבוהה תמיד עדיפה על גידול תוצר מצומק, תעסוקה נרחבת עדיפה על אבטלה, ומזווית ראיה זו, הנתונים אכן משדרים שהמשק מתרחב. אלא שגם ל”חמוצים” יש על מה להסתמך, והנתונים מספקים להם חומר למחשבה.

ראשית, כדאי לציין כי הצמיחה של השנתיים האחרונות שונה מזו שנרשמה מתחילת העשור, ועד לשנת 2016. באותן שנים המנוע העיקרי לצמיחת המשק היה היצוא, בפרט היצוא של שירותים בעלי מרכיב טנכולוגי גבוה. למעשה, בין 2011 ל-2015 קצב הגידול של ההוצאה הפרטית והציבורית נעה סביב 3.5%, ובאותן שנים החיסכון הלאומי החל לגדול במהירות. התוצאה הסופית של אותו “מודל” של ביקושים מרוסנים ועלייה מהירה ביצוא הייתה עלייה בעודף בחשבון השוטף של מאזן התשלומים. מה שהתבקש באותה תקופה, וגם היום, הייתה סטיה מהמודל הריסון למודל של התרחבות בהשקעות, בפרט השקעות תשתית, גידול בהוצאה הציבורית על שירותיים חברתיים וריסון של ההוצאה הביטחונית.

 

נתוני הלמ”ס האחרונים לא מבהירים האם יש שינוי במדיניות, אבל ברור היום שה”מודל” שהיה קייים עד 2015 השתנה לחלוטין. ראשית, הסטטיסטיקה על מגמות במאזן השתלומים אשר פרסמה הלשכה בתחילת השבוע מבהירה כי ריסון בהוצאה הממשלתית לא קיימת, ושהוצאה על צריכה פרטית החלה לגדול במהירות. התוצאה היא שחיקה מתמדת בעודף במאזן של של סחורות ושירותים. כפי שניתן לראות בגרף, נתוני המגמה של הפער של יצוא סחורות ושירות על היבור שלהם מראים שהעווף עומד להיעלם, אם תימשך המגמה הקיימת. השאלה שנותרת פתוחה היא מה הניעה את הגידול ביבוא, האם מדובר בעיקר ביבוא של מכונות וציוד, או האם יש פה עלייה ביבוא מכוניות ומוצרי צריכה בר קיימא, לצד יבוא ביטחוני.

בעצם, השאלה המשמעותית ביותר בניתוח של נתוני החשבונאות הלאומית היא אצל מי נרשמה הצמיחה, מי הוא המקור לביקושים, מי נהנה מעליית התוצר של הסקטור העסקי. בינתיים אין לכך תשובות ברורות, אם כי אנו יודעים שבעבר הקרוב, הנהנים העיקריים היו אלה שבחלק הגבוה של מדרג ההכנסות, ואין סיבה נראית לעין לשינוי בתופעה זאת. תמונה ברורה יותר של “אופיה” של הצמיחה של המשק הישראלי בשנת 2018 תתקבל רק בעוד חודשים ארוכים, במקרה הטוב. מה שניתן להגיד היא שאין כל סיבה לצפות לשינויים בולטים. המדיניות הממשלתית עדיין מתבססת על הוצאה חברתית נמוכה, השקעה קטנה מאד בתשתיות לאומיות והתרחבות של ההוצאה הביטחונית. אם זה המצב, אין סיבה שהחמוצים יפסיקו למנות את כל נקודות החולשה של המדיניות הכלכלית. אצל ממשלת נתניהו מה שחשוב הוא להמשיך בקו שננקט עד עתה, ואם כך הדבר, אין סיבה לצפות לתוצאות שונות מאלה שבעבר.

 

 

 

א

השאר תגובה