באתר האינטרנט של משרד החינוך ניתן למצוא את הסיכום שערכו מירי משה ועדי אייזנברג. לספרו הקלאסי של פרנק באום הקוסם מארץ עוץ. כאשר הן סיכמו את דמות הקוסם הן תיארו אותו כך:
“…. השליט של ארץ עוץ, מתגורר בעיר הברקת אשר ממוקמת במרכז ארץ עוץ. נחשב לבעל כוחות הקסם הגדולים ביותר בכל ארץ עוץ. כל תושבי עוץ פוחדים ממנו ומעוצמתו למרות שאיש מעולם לא ראה את פניו של הקוסם.,,,
…
הקוסם הוא לא יותר מאשר איש פשוט שאינו ראש ענקי או להבה כחולה אלא נוכל שרימה את כולם באמצעות טריקים מלוכלכים. הוא היה בעברו כרוז בקרקס ועבד בכדור פורח, יום אחד השתחרר החבל שחיבר את הכדור אל הארץ והכדור ריחף לו והגיע בסופו של דבר אל ארץ עוץ. בני העיר חשבו שהוא קוסם גדול כיוון שירד אליהם מהשמיים, והוא הניח להם להאמין בכך.”
כמו הקוסם, גם בנימין נתניהו הגיע יום אחד לישראל מהשמיים, ובני הארץ משוכנעים שמדובר בקוסם גדול, אשר מטיל את מורתו על כל מי שסביבו. עובדה היא שהיום, כאשר נתניהו נמצא במצב משפטי ופוליטי לא פשוט, אין כמעט פרשן פוליטי או סוקר מקצועי אשר מעז להעלות על הכתב את האפשרות שהוא לא ממש בעל כוחות אדירים.
הבעיה עם פרשנים, כתבים ובעלי תחזיות פוליטיות היא שהמספרים, והמגמות לטווח הארוך בחברה הישראלית לא נחשבות כרלבנטיות לניתוח המצב הפוליטי העכשווי. במקום זאת אנו מוצפים בסקרים שונים ומשונים, ובאין ספור “התרשמויות” אישיות המסתמכות על ה”חושים” של כתבים לענייני מפלגות. בין
הסברים אבסורדים — כמו הטענה שנתניהו מתחזק עקב החשדות בפלילים שעלולים להביא לכתב אישום נגדו — ולעד להסברים מגוחכים — אין דרך אחרת לכנות את כל אותם פרשנים שדנו בשאלה המהותית של השפעת זכייתה של זמרת ישראלית בתחרות זמר אירופית על תוצאות הבחירות בישראל.
לכן יש מקום להשאיר כל ההתרשמויות ומצבי הרוח מאחור, ולעשות שימוש בכלים פחות סובייקטיבים כדי לאמוד את השפעתו של נתניהו על הפוליטיקה הישראלית. בסופו של דבר אפשר ללמוד משהו על המצב הפוליטי של ישראל במסגרת בדיקת הנתונים, ובחינת המגמות לטווח ארוך בפוליטיקה הישראלית.
גרף 1: מנדטים של הליכוד ומחנה הימין 1977 – 2015
גרף 1 מסכם את תוצאות מערכות הבחירות עבור הליכוד ו”מחנה הימין” מאז הכנסת התשיעית (1977) ועד הכנסת ה-20 (2015). צריך לציין כי את ההתפתחויות המשתקפות מהגרף אין לייחס להשפעתו של איש אחד, או אפילו מפלגה אחת. יהיה זה הרבה יותר מדויק לייחס את מה הגרף מספר להתפתחויות הכלכליות, הפוליטיות והחברתיות בארבעים השנים האחרונות, מאשר להשפעה האישית של מנהיג זה או אחר. אלא שהדיון הפוליטי בישראל מתרכז זה זמן רב מדי בהשפעתו האישית של פוליטיקאי אחד, בנימין נתניהו, ועל כן כדאי להתייחס לכך כאשר הנתונים גלויים ואפשר להשוות את הטיעונים למספרים.
מכווין שהדיון הוא על בנימין נתניהו והשפעתו כדאי לחלק את נתוני תוצאות מערכות הבחירות לשתי תקופות, לפני הפיכתו למנהיג הליכוד ולאחר שהגיע לעמדה זו. שוב, גרף 1 מספר את הסיפור של שתי התקופות השונות.
בנימין נתניהו הופיע בראשות רשימת הליכוד לכנסת בשש מערכות בחירות 1996, 1999, 2006, 2009, 2013 ו-2015. רק בשתי האחרונות הוא הצליח להוביל את סיעתו להיות הסיעה הגדולה בכנסת. מתוך שש מערכות בחירות בהן הוא הוביל, בשתיים הוא נחל תבוסה, 1999 ו-2006, וזכה לניצחון אישי על שמעון פרס ב-1996. כנגד התחזיות. ב-2009 הליכוד זכה במנדט אחד פחות מאשר קדימה בהנהגת ציפי לבני, אך נתניהו הצליח להקים ממשלה בשל הרוב של סיעות הימין. ב-2013 הליכוד אמנם הייתה לסיעה הגדולה ביותר, אך התוצאות אילצו אותו להקים קואליציה “בעייתית” בהן הליכוד היה תלוי במנהיג יש עתיד, יאיר לפיד. לבסוף, ב-2015, לראשונה מאז 1977, סיעות הימין המסורתי איבדו את הרוב, או ה”גוש החוסם” הכמעט אוטומטי ממנו נהנו מאז המהפך של אותה שנה. סך התמיכה במחנה חצה מלמעלה את קו ה-60 מנדטים, והגיע ל-57, הרמה הנמוכה ביותר מזה 40 שנה, אם מוצאים מהתמונה את מערכת הבחירות המאד מיוחדת של 2006 בהן הליכוד היה מפולג.
למעשה, כפי שיוצג להלן, בתהליך הזה של אובדן הרוב הימני במערכת הפוליטית הישראלית היה ל”קוסם” בנימין נתניהו תפקיד מרכזי. האסטרטגיה החברתית – כלכלית שהוא הוביל, בליווי חיסול השוליים הליברליים של מפלגתו, יצרו מצב בו המשך שלטון הימין תלוי מעתה בכוחות שמחוץ לשליטת הימין, סיעות מרכז המפה הפוליטית. אף על פי כן, העיתונות המקומית ממשיכה לראות במי שהביא לשפל בכוח הפוליטי של “מחנה הימין” סוג של “גאון פוליטי” בלתי מנוצח, בהווה ובעתיד.
