להלן בקשה פשוטה מחברי הסוציולוגים, אנשי מדעי המדינה. אנשי תיאוריה  מטעם עצמם, כותבי טורים וטכנאי הגיגים על זהויות ושבטים. אנא עזבו את ענייני ה”תרבות” בהקשר של משבר הקורונה. פעם אחת בחייכם מלאי הסיפוק העצמי תיגשו למספרים, ותניחו לסיפורי החלוקה המגזרית או עדתית של  מה שמתרחש.

את הכלל הזה אני מקבל על עצמי. בניסיון להציג את התמונה של החברה הישראלית בחודשים האחרונים אנסה להציג, במספר פוסטים, את תמונת המצב כפי שמשתקפת במספר מחקרים, סקירות, דו”חות סטטיסטיים וניתוחי מדיניות. את התמונה המלאה נקבל, כמובן, רק חודשים או שנים לאחר שהמגפה תסתיים, אבל לא ניתן לוותר על סקירות שוטפות כדי להימנע מכניסה לוויכוחים סרק על זהויות, תרבות, שבטים ויתר דברי הבל.  את הפוסט הראשון אקדיש לתמונת מצב כללית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בנתונים שפרסמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובנק ישראל.

יום לפני ראש השנה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים על המצב החברתי והכלכלי של מדינת ישראל בימי הקורנה. המספרים מעודכנים לחודש יוני ויולי, כלומר, הם אינם משקפים את תמונת המצב של החודשיים האחרונים, בהם הגל השני של המגפה מכה במדינת ישראל. אלא שגם כך מתברר עד כמה הציבור הישראלי התוודע לקוצר הראות והניהול הכושל של המדיניות הממשלתית תוך חודשים ספורים.

על פי מדגם של הלמ”ס,  רק כ-47% מהציבור לא נתן אמון בממשלה בכל הנוגע לטיפול במגפת הקורונה, לעומת כ-68% לפני הסגר הראשון ו-78% מיד לאחריו. למספרים אלה יש להוסיף את העובדה שעל פי נתוני הסקר של הלמ”ס, כ-21% מהמדגם דיווחו על תחושות של דיכאון בחודש יולי, ו-42% דיווחו על חרדה, לעומת 16% ו-33% בהתאמה מיד לאחר הסגר הראשון. את הנתונים אלה ניתן לקשור לשיעור הישראלים אשר דיווחו על פחדים ביחס לעתיד הכלכלי:  כ-55% מהישראלים חששו ליכולתם לכסות הוצאותיהם בחודש יולי, לעומת 46.5% לאחר הסגר הראשון. נוסף על כך, בחודש יולי 28% מהמדגם צפו החמרה במצבם הכלכלי במשך השנה הבא לעומת 16% שחשו זאת לפני הסגר הראשון.

נתוני החוסן החברתי של הישראלים בחודש יולי בהשוואה לחודשים קודמים

המקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

אלא הנתונים, והם מציגים תמונה של חברה במשבר, אשר אמונה בממשלה נשחקה כמעט לחלוטין. זאת אכן תמונה קשה, אך מאחוריה קיימת מציאות עצובה ומורכבת יותר. כמו כל דבר אחר בחברה הישראלית, גם פה הפערים המעמדיים הם אלה אשר שקובעים את הפגיעה של המגפה, על כל היבטיה. אכן, הקורונה לא פוגעת בצורה שווה על הישראלים. אלה שנפגעו הם  רבבות עובדים אשר ראו איך שאריות הביטחון התעסוקתי שלהם נעלם תוך מספר שבועות, בנוסף לכל אותה אוכלוסיה הענייה, עובדי קבלן, או כאלה שמחייתם תלויה בקצבאות ממשלתיות. 

לכן, כדי לבחון את מקור התחושות שמוצגות על ידי הלמ”ס, צריך לבחון את הפגיעה דיפרנציאלית בחלקים שונים של החברה הישראל. לצורך זה לא צריך אלא להפנות את תשומת הלב לנתונים שהציג מנהל מחלקת המחקר של בנק ישראל פרופ’ מישל סטרבצ’ינסקי, בפורום המקרו באוניברסיטת בר אילן לפני שבועיים. על פי סטרבצ’ינסקי, משקי הבית הנפגעים מההשבתה כוללים בעיקר עצמאיים מעשירוני ההכנסה הנמוכים (1 עד 4) כאשר אחוז משקי בית עם מפרנס יחיד עצמאי אשר נותרו ללא פרנסה ירד מ-45 אחוזים בשיא המשבר ל-22 אחוזים בחודש יולי. רשת הביטחון מיתנה את הפגיעה בהם.

בהעדר נתונים מפורטים בזמן אמת, בנק ישראל ערך סימולציה על סמך הנתונים הידועים על מאפייני הענפים השונים במשק ועובדיהם.  המטרה הייתה לאמוד את שיעור משקי הבית שנפגעו כתוצאה מהשבתת המשק ומה הסיכוי שמשק בית נותר ללא מפרנסים. על פי ממצאי הסימולציה הפגיעה בפרנסת משקי הבית התרחשה בארבעת העשירונים הנמוכים. בשיא הגל הראשון של מגפת הקורונה, בחודש אפריל 2020, הסיכוי שמשקי בית בעשירונים הנמוכים יישארו ללא מפרנסים עמד על 24% לעומת כ-17% בעשירוני הביניים וכ-15% בעשירונים הגבוהים. 

המקור: בנק ישראל

צריך לזכור כי מדובר על הסיכוי שמשק בית יישאר ללא מפרנסים המחושב בכל חודש בנפרד, ולא במספר הממשי של משקי בית במצב זה. אם וחודש אפריל הסיכוי של משקי בית עניים היה 24% והוא ירד ל-4% בלבד בחודש יוני, זה לא אומר שירידה זו התרחשה. יש לזכור כי חלק מהמפוטרים או של אלה שהוצאו לחל”ת לא חזרו לעבוד, במיוחד במקומות עבודה אשר העסיקו עובדים בשכר נמוך.

יתר על כן, הנתונים שהוצגו על ידי סטרבצ’ינסקי, לא כללו את אוגוסט וספטמבר, בהם חזרנו במידה רבה לתמונת המצב של אפריל. כפי שהדברים נראים בסוף ספטמבר, בחודשים הבאים הסבל של האוכלוסייה, במיוחד העשירונים הנמוכים, עוד יחמיר יותר . כדי לעמוד על המשמעות של המגפה על חיי היום יום של בעלי הנכסה נמוכה צריך לצטט את הדברים של המחקר המקורי של בנק ישראל בעניין הקורונה, אשר התפרסם בחודש יוני 2020.

במסקנות של אותו מחקר נאמר כי  “משקי בית בעלי הכנסה נמוכה סבלו טרם המשבר מנטל גבוה יותר של הוצאות גבוהות על תצרוכת, ובכלל זה על שכר דירה, שנחשבת להוצאה קבועה קשיחה. שיעור משקי הבית בעלי הכנסה נמוכה עם לפחות משתתף אחד בשוק העבודה שיש להם הוצאה על שכר דירה עומד על כ-40%, לעומת מעט יותר מ-20% בקרב משקי בית עם הכנסה גבוהה. מעבר לכך, משקל ההוצאה על שכר דירה בסך ההוצאות בקרב משקי הבית ששוכרים דירה ושהכנסתם נמוכה הוא כפול ביחס להוצאה של משקי בית דומים עם הכנסה גבוהה”.

המקור: בנק ישראל

את הקטע הזה צריך להבליט בכל מקום אפשרי. הוא משקף את התוצאה של המדיניות הניאו ליברלית בישראל מזה 30 שנים, אשר הביאה לא רק לדילול והרס של רשת הביטחון התעסוקתית והחברתית, אלא גם לשוק עבודה מקוטע ומפוצל, אשר הפך את מרבית האוכלוסייה לפגיעה. יתר על כן, אם נרצה לקבל אינדיקציה למצב החברה הישראלית בסוף ספטמבר, אנו יכולים להסתמך על הממצאים של המחקר של בנק ישראל לגבי חודש אפריל, בגלל המאפיינים המשותפים לשני החודשים האלה בכל הקשור לסגר, תחלואה ותעסוקה.

בהקשר זה כדאי להסתכל על הממצאים של הסימולציה של בנק ישראל לבי משקי בית בהם מפרנס יחיד, לרבות משקי בית חד הוריים. הסיכוי לאובדן מקור הפרנסה במשפחות כאלה עמד על 45% במקרה של המפרנס היחיד הוא עצמאי, ועל כ-34% כאשר המפרנס הוא שכיר. שוב, צריך להביא בחשבון את המשקל הרב שיש להוצאה על צריכה במשפחות בעלות הכנסה נמוכה. אבדן הכנסה לגבי משפחות לה פירושו כניסה למצב משברי, בלי שקיימת רשת ביטחון ומערכת רווחה שיכולה להתמודד עם המצוקה הנרחבת בקרב אוכלוסייה זאת.